Photo by Artem Beliaikin on Unsplash
הצצה לפרויקט עדכון השפה הגדול של גוגל ישראל
גוליית. ככה קוראים לפרויקט שיזמה יעל סלע, ראש צוות התרגום של גוגל בישראל.
למה גוליית? כי הוא עצום. אה, וגם כי הוא מתחיל ב-G.
ביקשתי מיעל לשמוע יותר על הפרויקט, אז ישבנו לשיחה מחכימה במיוחד על עקרונות התרגום החדשים, אתגרים של שינוי, לוקליזציה וכתיבת מיקרו-קופי בעברית בכלל.
חוץ ממני ומיעל השתתפו בשיחה גם גל פודר-פולינובסקי ויעל כהן, שתיים מהעורכות הראשיות של גוגל בעברית (בשיתוף ליאת נוי, שלא נכחה).
אז מה זה גוליית?
עד לפני כמה שנים הנורמה בתרגום ממשקים הייתה לשקף את הסגנון הטכני של המקור. בצירוף העובדה שכותבי הממשקים היו (ולפעמים עדיין) אנשי כתיבה טכנית - התקבלה שפה, ובכן, טכנית.
בשנים האחרונות המגמה הולכת ונוטה לתרגומים קלילים ונינוחים יותר, וזה בדיוק מה שעושים בגוליית: מחשבים מסלול מחדש בדרך לעברית גוגלית ואותנטית יותר.
מה זה אומר אותנטית?
להגיע למסר המרכזי של המשפט, ואז להתנתק מהמילים הקונקרטיות באנגלית ולבנות את המשפט לגמרי מחדש, כאילו נכתב בעברית מלכתחילה. לא רק Translation אלא Transcreation.
לכתוב בעברית טבעית – בניגוד לשפה תקינה (כזו שאי-אפשר לבוא אליה בטענות, כי היא נכונה תחבירית, דקדוקית ותוכנית), שפה טבעית אותנטית היא זו שרוב האוכלוסייה מדברת, כלומר שפת דיבור יומיומי ולא מתאמץ (ונטול שגיאות). עם האתגר הזה, אגב, מתמודדים כל הכותבים מיקרו-קופי בעברית, גם בלי קשר ללוקליזציה.
איפה אנחנו צפויים לראות את השינוי?
בשלב הראשון, בטקסטים חדשים בכל המוצרים. כבר כמה חודשים שכל משפט חדש מתורגם לפי העקרונות החדשים של גוליית שיפורטו עוד מעט.
במקביל, נבחרו עשרה מוצרים פופולריים, כמו YouTube, Maps, Android, Play ועוד, שבהם נערכים גם טקסטים קיימים וישנים יותר, כמו המיקרו-קופי (הטקסטים שבתוך הממשק) ועמודי העזרה.
חוץ מזה, הצוות עובר על אלפי מונחי ממשק ושמות מוצר ומשנה מאות מהם לשפה עדכנית ומדויקת יותר (כמו שנראה מיד).
ואם כבר ראיתם שינויים ומצאתם חוסר אחידות - כן, הצוות ער לזה ומוסר שזה בלתי נמנע כשמעדכנים 3-2 מיליון מילים :)
ארבעת העקרונות המרכזיים של גוליית
1. שינוי אופן הפנייה למשתמשים. ולמשתמשות
לגוגל יש עיקרון מרכזי של הכלה (inclusion): לתת לכל המשתמשים והמשתמשות תחושה שמדברים אליהם באופן אישי. וגם לילדים ולילדות ולאנשים פחות דיגיטליים.
האתגר העיקרי בעברית הוא כמובן המגדר.
ואלה הנורמות שהתגבשו במסגרת גוליית:
עמודי העזרה עוברים מלשון יחיד-זכר ללשון רבים, שנעשתה שכיחה ומקובלת, גם בפרסומות ובכלל (לא מלא לוטו וזכה אלא ממלאים לוטו וזוכים).
בממשקים, כשאדם יחיד או יחידה עומדים מול המוצר, המתרגמים משתדלים להתנסח בלשון ניטרלית מבחינה מגדרית, עם ניסוחים יצירתיים, מילים שאפשר לקרוא גם וגם (שלך, אותך), ויהפכו פעלים וציוויים לשם פעולה או לשם פועל (היכנס > להיכנס, כניסה). לפעמים המשפט יוצא טיפה פחות זורם, אבל כשהמשתמשת קוראת היא מרגישה שדיברו ממש אליה, וזה מה שמנסים להשיג.
אם המשפט נעשה מורכב או מוזר במידה חריגה בגלל הניסיון לכתוב ניטרלי – בלית ברירה יחזרו ללשון זכר.
2. שחרור מלשון ציווי
באנגלית רווח מאוד השימוש בציווי (למשל, Get), כי הוא דומה להטיות אחרות של הפועל (למשל, To get, I get it).
גם כותבי המיקרו-קופי בארץ מיהרו לאמץ אותו, אבל בעברית יש שלוש בעיות עם פנייה בציווי:
הציווי מסומן כפקודה, ועלול להישמע אפילו תוקפני.
בשפה מדוברת כמעט לא משתמשים בציווי תקני (כמו היכנסו), ולכן הוא חריג ובולט כשכותבים אותו.
הציווי חייב להיות מגדרי, כלומר בזכר, בנקבה או ברבים.
במסגרת גוליית נעשה מאמץ מיוחד להיפרד מהמנהג להשתמש בציווי, שמתאים לאנגלית ולא לעברית, ובמקומו למצוא דרכים אחרות להעביר את המסר, בלי ציווי ובלי מגדר.
למשל, במקום התחל (זכר + ציווי) יכתבו היום לפי ההקשר: התחלת העבודה עם... | שנתחיל? | להתחיל | תחילת העבודה | קדימה, לעבודה | מתחילים! | התחלנו
מקום Compose, שבעבר היה צור, עכשיו כתוב אימייל חדש.
המקום הכי בולט שבו אפשר לראות את השינוי הוא בשומר המקום בעמוד הבית של גוגל.
עד עכשיו היה כתוב שם: חפש ב-Google או הזן כתובת אתר.
עכשיו כתוב שם:
בלי מגדר ובלי ציווי.
והאם זה מועיל למשתמשים ופונה לקבוצות כמו ילדים ומבוגרים?
כך כתב יניב רונן בקבוצת המיקרו-קופי:
"אני מרצה בפרויקט מדהים של שירות התעסוקה למחפשי עבודה בגילאים מתקדמים ובאחד המפגשים אני מלמד אותם על שימוש בגוגל ובמייל לאיתור וניטור הזדמנויות. תמיד עולה השאלה - 'איפה מחפשים כאן ומה אפשר לחפש?' קלעתן בול :)"
3. טרמינולוגיה
א. לחשוב מחדש על ביטויים שגורים
ובכלל – לחשוב מחדש.
למשל, הצירוף On the go המתאר את השימוש במובייל תורגם עד היום כ-בדרכים, אבל המילה הזאת ממש לא מתארת את מגוון המצבים שבהם אנחנו משתמשים במובייל. לכן הצירוף האנגלי מתורגם היום בדרכים שונות לפי ההקשר, למשל: מהנייד, או: כשהמחשב לא לידך.
גם השימוש האנגלי הנפוץ ב-Now, שתורגם עד היום מילולית ל-עכשיו, עבר חשיבה מחודשת, ובמקום נסה עכשיו (Try now) יכתבו: בואו ננסה | אני רוצה לנסות | שננסה?
Touch and hold + Click and hold תורגמו עד עכשיו ל-גע והחזק, הקש והחזק, לחץ והחזק, ומעכשיו יתורגמו: לחיצה ארוכה או ללחוץ לחיצה ארוכה, לפי ההקשר
ב. לא כל דבר חייבים לתרגם
במסגרת גוליית הפך מסע הפרסום של AdWords להיות קמפיין ו-רצועה הפכה ל-טראק, כי ככה אומרים בשטח, אבל טאב נשארה לשונית, כי גם המונח לשונית כבר ידוע ומוכר.
ההחלטה אם לשמור על המונח המקורי, לתרגם אותו או לכתוב אותו באותיות עבריות (תעתיק) מתקבלת בדיונים ארוכים שבהן החלופות נבדקות לפי כמה פרמטרים. מידת השימושיות שלהן בפועל היא כמובן שיקול מרכזי, אבל יש גם שיקולים מוצריים: רבים מהמשתמשים הוותיקים של גוגל התחילו עם הממשק האנגלי, ולכן רגילים למונחים באנגלית. אבל במרוצת השנים נוספו משתמשים שרמת האנגלית שלהם שונה, וגם בני נוער וילדים. משתמשים כאלה מכירים רק את הממשק בעברית ועלולים שלא להבין מונחים שיובאו באנגלית כמו שהם. למשל, המילה טרגוט עלולה להיות לא ברורה לבעלי עסקים קטנים שמשתמשים בעצמם בגוגל AdWords, בלי תיווך של אשת מקצוע, ולכן במקרה הזה נשארה המילה מיקוד.
4. ידידותיות
כל המתרגמים של גוגל ברחבי העולם מחזיקים בידיהם אפיון שפה מפורט ומתרגמים כשהשפה הגוגלית לנגד עיניהם, אבל עם ההתאמות התרבויות המתבקשות.
המאפיינים המרכזיים של השפה הגוגלית הם:
ידידותית
שימושית - כלומר מנקודת המבט של המשתמשים
צנועה
והמאפיין החביב עליי באופן אישי: יותר קריצה מסמיילי
השפה של גוגל הותאמה גם לישראל, כמו שאפשר לקרוא במצגת של ההרצאה הבלתי נשכחת שהעבירה יעל במפגש של קבוצת המיקרו-קופי. בגדול, ההתאמה התרבותית לישראל כוללת קצת יותר הומור, קצת יותר ישירוּת וקצת פחות התלהבות (או "לשים דברים בפרופורציות", כמו שיעל הגדירה את זה יפה :).
ומה זה אומר ידידותיות?
זה בעצם שילוב של כל העקרונות הקודמים: שפה טבעית, קולחת ואותנטית שפונה אל כל המשתמשים והמשתמשות במילים מוכרות ומדוברות.
למשל, המונח Read ב-Gmail תורגם עד היום ל-נקרא. היום הוא מתורגם ל-כבר קראתי.
ב-Google Translate, המונח Tap to translate תורגם בעבר ל-הקש כדי לתרגם, והיום הוא תרגום בקליק.
ומה קורה עם סלנג?
בעניין הזה היה לנו דיון מעניין: האם שפה ידידותית פירושה גם שימוש בסלנג, ואם כן – איזה סלנג נכנס ואיזה לא? ומתי סלנג נעשה נמוך מדי?
יעל סלע העלתה ארבעה עקרונות שלפיהם אפשר לבחון סלנג. אני אוהבת מאוד את העקרונות האלה ומתכוונת לאמץ אותם כמבחן הסלנג הרשמי שלי :)
אז איך יודעים אם להשתמש במונח סלנג מסוים או לא?
עמידות - המונח כבר עמד במבחן הזמן (למשל, פצצות לגבות כבר לא מגניב. גם מגניב לא).
שכיחות - המונח נפוץ בשכבות רחבות של האוכלוסייה, מהרחוב ועד מגדל השן.
סוג המוצר - יותר במוצרי קונסיומרס ופחות במוצרים המקצועיים.
מינון - סלנג הוא תבלין, לא מנה עיקרית. לכן צריך להוסיף אותו בעדינות וגם לזרות אותו באופן שווה, כך שלא יהיה ריכוז מוגזם של סלנג במקום אחד או בתהליך אחד.
אבל למרות הפרמטרים הסדורים האלה, עוד יש חילוקי דעות. בשיחה בינינו דנו ספציפית במילים כמו אחלה ויאללה. הן אומנם עומדות בעקרונות האלה, אבל לא השתכנעתי שהן מתאימות לאפיון השפה של גוגל. יעל, לעומת זאת, חושבת שבמינון נכון הן יכולות להשתלב במוצרי הקונסיומרס כמו You Tube או Photos.
אז אל תתפלאו אם YouTube יגיד לכם פתאום: פתחת ערוץ חדש, אחלה!
ולסיום, בדיחה
איפה יושבת גורילה ששוקלת 3 טון?
*
*
*
איפה שהיא רוצה!
ולמה זה קשור?
כי גוגל, אומרת יעל, מקפידה שלא לחשוב את עצמה כזאת גורילה. החברה יודעת היטב שרק חשיבה מתמשכת על החוויה הטובה של המשתמשים תשמר את המקום שלה בחייהם. והיא לא מכוונת רק למשתמשים דיגיטליים, ותיקים ומקצועיים, אלא גם לילדים, למבוגרים, לאנשים ונשים מהאוכלוסייה הרחבה, לכולם. ומעכשיו – גם שומעים את זה בעברית של גוגל.