Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
top of page
חיפוש
  • Kinneret Yifrah

איך להפיק קורס דיגיטלי

טיפים והמלצות שיהפכו את הדרך ואת התוצאה לטובות יותר


קורס דיגיטלי אפשר לעשות באלף רמות של ביצוע: מלייב בפייסבוק שפשוט נשמר ונמכר כמו שהוא > דרך קורס שמצולם בנייד כשאתם יושבים בחדר העבודה שלכם עם כוס קפה ביד > ועד סדנה מתוקתקת ומושקעת עם צילום מקצועי ועריכה וכל זה (וגם בקטגוריה הזאת יש כמה רמות של תקתוק והשקעה).


הטיפים שלי הם לקורס מהסוג השלישי, זה שמשקיעים בו זמן, תשלום לספקים ואת הנשמה – והוא נראה בהתאם.


כי האמת היא שלפני שנתיים ניסיתי לעשות את זה בעצמי ובתקציב נמוך, וזה לא נגמר טוב.

ליתר דיוק, זה פשוט לא נגמר.


מה הבעיה

מה שקרה הוא שלקחתי מצלמה (רצינית דווקא), העמדתי אותה על חצובה (יקרה דווקא), הורדתי את התמונות מהקיר הכי לבן שיש לנו בבית וצילמתי את כל הסדנה שלי מההתחלה ועד הסוף בשלושה ימים אינטנסיביים (כולל טלפונים מאיימים לשכנים שהעזו לדפוק מסמר או לגרור כיסא).


זו הרי סדנה שהעברתי במציאות כבר עשרות פעמים, אני יודעת אותה בעל פה והמצגת כבר מוכנה – אז מה הבעיה פשוט לצלם אותה?


נכון, לצלם זה באמת לא בעיה (או לפחות לא הבעיה הכי גדולה), אבל לערוך אחר כך צילומים שנעשו בלי שום תכנון ובלי תסריט (ובלי טלפרומפטר) – כאן מתחיל הסיוט.


לכל משפט היו שם לפחות חמש גרסאות שהייתי צריכה לבחור את הטובה ביותר מתוכן, וביניהם היו אינספור התבלבלויות, דילוגים, חוסר סדר והפסקות קטנות ומעצבנות שצריך לערוך החוצה. כי לדבר למצלמה זה ממש לא כמו לדבר לכיתה מלאה אנשים, ועוד נחזור לזה.


בסוף התייאשתי

אחרי עריכה של שלושה פרקים – שלקחה לי שבוע שלם – הרמתי ידיים. אחר כך במשך שנתיים עוד ניסיתי לשכנע את עצמי שאני אוטוטו מגיעה לזה ושממש עוד רגע אצליח לפנות לזה שבועיים כדי לערוך את כל השאר ולהוציא סופסוף את הסדנה הדיגיטלית שלי לאור.


אבל 700 יום אחרי סשן הצילומים המבטיח ההוא לא נותר לי אלא לקבל את הדין: זה כבר לא יקרה, אני הרי יודעת שזה לא יקרה. זה מקרה קלאסי שהזול עולה ביוקר ושהדרך המורכבת יותר – שמערבת יותר אנשים, יותר תכנון ויותר התארגנות – היא דווקא היעילה יותר, ובעיקר זו שנושאת פירות.


אני יודעת שלא אצל כולם זה ככה. אצלי כן.


בקיצור, החלטתי לגנוז הכל ולהתחיל מהתחלה, הפעם עם צלמת שתדאג גם לצילום וגם לעריכה, כדי שמישהו אחר יקדם ויסיים את זה, בזמן שאני זזה הלאה לדברים אחרים. ותודה למתי בנזוגי החכם באדם שנתן לי את הבעיטה האחרונה בתחת שהייתה דרושה כדי שאעשה את זה.


הפעם זה עבד

וכך התקשרתי לליאורה זייתון, זו שצילמה וערכה לי את שני הסרטונים הראשונים על מיקרו-קופי לפני ארבע שנים, וביקשתי שנקבע תאריכים. קבענו.



כל הטיפים שאביא כאן הם בעצם מסקנות ממה שעשיתי עם ליאורה ועם נשות מקצוע אחרות בדרך הכיפית והמלמדת הזאת.


ואגב, אני קוראת לזה סדנה דיגיטלית, כי אצלי זו ממש בבואה דיגיטלית של הסדנה הפרונטלית הוותיקה, אבל אני מתכוונת בעצם לקורס דיגיטלי. זה אותו הדבר, תזרמו.

החלק הראשון: ההכנות לצילומים


1. טלפרומפטר זה החיים


* טֶלֶפְּרוֹמְפְּטֶר (מתוך מילון רב מילים): הֶתקן אלקטרוני המציג בפני המגיש או המגישה את הטקסט שעליהם לקרוא כשהוא מוגדל ונפרשׂ שורה אחר שורה. המכשיר מאפשר לקוראי הטקסט להישיר מבט אל המצלמה, כך שלצופים נראה כאילו הטקסט נאמר בעל פה או באופן ספונטני. בעברית: מַקְרֵאַת עֵזֶר, מַקְרֵאָה

מייד אחרי שקבעתי עם ליאורה צילומים היא ביקשה שאשלח לה תסריט.


אין תסריט, אמרתי לה, זו הסדנה שלי, אני יודעת אותה בעל פה.


ואז היא הצילה לי (ולעצמה) את החיים כשהסבירה שבניגוד לסרטונים שצילמנו יחד פעם (שהיו קצרצרים), הפעם נעבוד עם טלפרומפטר, ובשביל טלפרומפטר צריך לכתוב מראש את מה שאת עומדת להגיד. אפשר בנקודות, עדיף מילה במילה.


אני מודה ומתוודה שחשבתי שזה מיותר, וככל שהתקדמתי בכתיבה והבנתי את היקף החומר – ככה התבאסתי יותר על הרגע שהסכמתי. לכתוב סדנה של יום שלם מילה במילה זה המון עבודה. קיטרתי לליאורה והיא הסכימה שאכין רק את הפרקים של יום הצילומים הראשון ונראה איך זה הולך.


ואני?

חוץ מזה שסבלתי סבל רב מלכתוב דברים שאני ממילא יודעת בעל פה,

בכלל לא הבנתי איך אפשר לקרוא טקסט שרץ מולך

ואיך לא יראו שאני קוראת

ואיך הוא יתקדם בדיוק בקצב שלי

ואיך אוכל לשנות את הקצב שלי בטבעיות אם הטלפרומפטר ממשיך לרוץ

– היו לי אלף ואחד ספקות ושאלות.


אבל הכל השתנה אחרי 5 דקות של צילומים.


מה זה ההמצאה הגאונית הזאת?

זה עובד היסטרי.


בדקות הראשונות של הפרק הראשון בסדנה עוד בהחלט אפשר לראות שאני מִתרגלת לטלפרומפטר והמבט שלי קצת תקוע, אבל היה איזה רגע שנפל האסימון וזהו, התאהבתי. נהיינו אחד ויותר לא יכולתי בלעדיו.


עם טקסט על טלפרומפטר (שהוכן היטב, מייד נדבר על זה) – משך הצילום של פרק שאורכו הסופי 20 דקות יהיה באמת 20 דקות (גג 25), והוא יצולם כמעט בשוט אחד מזוקק, מהודק ורצוף. זה בעצם מונע את כל הבלבולים, העצירות והשהויות שיש בדיבור ספונטני, גם אם יודעים הכל בעל פה.


כי זה פשוט לא אותו הדבר לדבר מול אנשים, כשיש לך אפשרות לתקן ולשנות ולחזור על עצמך על המקום, לעומת לדבר מול מצלמה, כשאת חייבת להגיד כל דבר רק פעם אחת מדויקת ולפי סדר סופר-ספציפי.


בקיצור, אין לי מילים להסביר את ההבדל בחוויית הצילומים עם ובלי הדבר המופלא הזה שנקרא טלפרומפטר.

כל דקה שתשקיעו בהכנת הטקסט מראש לטלפרומפטר – תחסוך לכם 10 דקות אחר כך ביום הצילומים ובעריכה.

Do the math


השקיעו את כל הזמן שצריך כדי להכין לכם טקסט טלפרומפטר משובח, ויש בהמשך עוד כמה טיפים איך לעשות את זה. כמובן, ודאו שהצלם או הצלמת שלכם מביאים איתם טלפרומפטר (ואם לא – אז תפטרו אותם ותתקשרו לליאורה).


2. ותודה לגוגל שהביאונו עד הלום


כשהתחלתי לכתוב את הטקסט לטלפרומפטר, ניסיתי להקליד את כל מה שאני אומרת בסדנה, אבל הרגשתי שאני לא כותבת בדיוק כמו שאני מדברת, אלא טיפ-טיפה מעבדת את המילים וזה לא טוב. הטקסט חייב להיות סופר-טבעי כדי שלא ירגישו שאתם בעצם מקריאים.


אבל איך אפשר להימנע מהעיבוד הקטן הזה שמגיע באופן טבעי עם פעולת ההקלדה והכתיבה?

הפתרון שלי היה להגיד בעל פה את הטקסט למערכת Speech to text, מערכת ששומעת את מה שאתם אומרים וכותבת את זה.


ואיזה מזל שלגוגל יש את הפיצ'ר הזה בגוגל דוקס (עדכון: גם ב-Word יש אותה, אבל עוד לא בדקתי את האיכות).


פותחים גוגל דוק, בוחרים בתפריט כלים > הקלדה קולית, לוחצים על האייקון של המיקרופון ומתחילים לדבר. גוגל כבר יכתוב את מה שתגידו, וכך השפה הכתובה תישאר טבעית כמו שפה מדוברת.


זה לא 100% מדויק (יותר קרוב ל-70%), וצריך לעצור ולשנות ולתקן, אבל זה עדיין פי מיליון יותר מהיר, טבעי ונוח לי מהקלדה. כדאי לציין שאני גם מהמוזרים שאוהבים הודעות קוליות בוואטסאפ, ובכלל כל דבר שאפשר לעשות באמצעות קול, אז פשוט תנסו בעצמכם ותבחרו את הדרך שנוחה לכם, העיקר שתכתבו כל מה שאתם עומדים להגיד ובשפה הכי טבעית שלכם, ממש כמו שהייתם אומרים בעל פה.


אחרי שסיימתם לכתוב, הניחו את זה ליום-יומיים ותחזרו לקריאה נוספת כדי ללטש עוד קצת.


3. העננה שתלווה אתכם, אבל בקטע טוב


פתחו בדרייב או בדרופבוקס או בכל ענן שמתאים לכם ספרייה מיוחדת לסדנה ושתפו אותה עם הצלמת.

בתוכה פתחו ספרייה נפרדת לכל פרק, כלומר לכל סרטון.


שם תשמרו את הטקסטים שכתבתם – כי הצלמת צריכה לטעון אותם לטלפרומפטר לפני יום הצילומים – ואחר כך גם את המצגות ודברים אחרים שתרצו לשלב בסרטונים.


כך יהיה לכם ולצלמת כל הזמן את כל החומרים נגישים ומאורגנים לפי פרקים.


4. הכינו את כל המצגות וכל החומרים הנלווים לפני ימי הצילום


כשתכתבו את מה שאתם עומדים להגיד תגלו שכבר בשלב הזה כדאי לראות את התמונה הגדולה ולדעת אילו חומרים אחרים ישתלבו בסדנה, למשל: שקופיות של מצגת, או טקסטים שיופיעו לידכם כשרואים אתכם מדברים, או תמונות וקטעי וידיאו אחרים.


מומלץ לדעת את כל אלה לפני ימי הצילום ואפילו אפשר לתכנן – בעצמכם או עם הצלמת/עורכת – איפה בדיוק ייכנס כל דבר.


שלב ראשון: אם יש לכם שקופיות, כמו אצלי, הכינו את המצגת עם כל השקופיות שישולבו בפרק. חשוב ביותר – ודאו עם הצלמת שגודל השקופיות שלכם מתאים לגודל המסך בסרטונים שתצלמו.

שלב שני: שמרו את המצגת כ-JPGים (זה הפורמט שישולב בסוף בסרטונים) ושמרו בספרייה המתאימה בענן. השמירה בג'ייפגים גם ממספרת אוטומטית את כל השקופיות, שזה מצוין ונוח להמשך, כי תוכלו לכתוב לעורכת למשל "כאן נכנסת שקופית 23".

שלב שלישי: הכינו את כל החומרים האחרים שאמורים להשתלב בסרטונים (תמונות, קטעי וידיאו וכו') ותנו להם שמות הגיוניים שמעידים על מה שיש בהם (לא 'IMG23478' אלא 'סיכום פרק כפתורים'). גם כאן ודאו עם הצלמת שגודל התמונות והסרטונים מתאים למה שהיא צריכה. כרגיל, שמרו הכל בספרייה המתאימה בענן.

היתרון הגדול של תכנון כזה הוא שמביאים הכל בחשבון כבר בצילום ולא מגלים פתאום ששכחנו להתייחס למשהו או לצלם איזה קטע קישור חשוב וכו'. היתרון השני הוא שבשלב העריכה הצלמת/עורכת תוכל לקחת הכל מהספרייה המשותפת ולעשות הכל בעצמה בלי לשאול אתכם וכמעט בלי לערב אתכם בעבודה.

טיפ (לא חובה בכלל): אם אתם יודעים מראש בדיוק איך ומתי ישתלבו כל שקופית וכל תמונה וכל קטע וידיאו, שלבו כבר בטקסט של הטלפרומפטר הערה שאומרת את זה, עם שמות הקבצים ומספרי השקופיות המדויקים, כדי שהצלמת/עורכת תעבוד אחר כך לפי זה. מאחר שאין צבעים או הדגשות בטקסט של הטלפרומפטר, הקפתי בסוגריים מרובעים את ההערות למיניהן כדי שאדע לא לקרוא אותן. זה נראה ככה:

"[[[[[חוזרים לראות אותי]]]]] עד עכשיו דיברנו על החלק הראשון של אפיון השפה [[[[מופיע לידי סיכום מטרה1]]]]] שבו ראינו שסגנון הכתיבה שלנו במיקרו-קופי חייב להיות מחובר לחזון ולערכים שלנו ולאישיות שאנחנו רוצים לשדר במערכת היחסים של המוצר עם המשתמשים. המטרה השנייה של אפיון השפה [[[[[שקופית 23]]]]] נוגעת למסרים שלנו, כלומר לא באיזה סגנון נכתוב אלא מה נכתוב. אני מרחיבה על זה גם בפרק שעוסק בהנעה לפעולה"

הייתי אומרת שהכתיבה והתכנון האלה הם עיקר העבודה, ומרגע שתסיימו להכין את החומרים – כל השאר (אפילו הצילומים) זה פיס אוף קייק. אם תעשו עבודת הכנה טובה כזאת – כשייגמרו ימי הצילום תיגמר מבחינתכם המסה הגדולה של העבודה, והכדור יעבור לידי העורכת. אם לא תעשו עבודת הכנה – יהיה ביניכם אחר כך הרבה פינג-פונג של שאלות ובירורים ואי-הבנות, והעריכה הרבה פחות תזרום.

שווה שווה שווה להשקיע כמה שיותר מראש.

בפועל זה אומר לסגור ביומן 4-5 ימי עבודה בשבועיים שלפני ימי הצילום כדי להשקיע בתכנון ובכתיבה.


5. מה תגידו בפרק הפותח


בתחילת הסדנה הדיגיטלית אמור להיות פרק שבו אתם מברכים לשלום את אלה ששילמו ונרשמו ומסבירים להם מה צפוי עכשיו וכו'. אל תשכחו לתכנן ולכתוב גם את הפרק הזה לפני ימי הצילום (אני שכחתי). תחשבו מה תרצו להגיד לאנשים אחרי שקנו את הסדנה, מה הם ישמחו לדעת לפני שיתחילו לצפות, ומה יהפוך את הצפייה בסדנה ליעילה יותר בשבילם.


כאמור, לא חשבתי על זה מראש, אבל גם לא רציתי להרים עוד יום צילום בשביל 5 דקות של וידיאו, אז נאלצתי להכין את זה לבד אחר כך בהקלטת אודיו + שקופיות (כלומר לא רואים אותי מדברת כמו בשאר הסדנה).


בסרטון הזה עניתי על השאלות: איך הסדנה עובדת, איך בנוי כל פרק, באיזה סדר כדאי לצפות בה, הסבר על הקישורים והקבצים הנלווים, איך מתרגלים את מה שלומדים בסדנה, ומה הקשר בין הספר שמקבלים מתנה ובין הסדנה.


אז תחשבו על זה לפני ימי הצילום ותתכננו גם את הפרק החשוב הזה שמברך את הלקוחות שנתנו בכם אמון ועלו לאונייה.


6. ומה יראו בפתיח


בתחילת כל פרק בסדנה אמורות להיות 5-10 שניות של מוזיקה שבסופן מופיעה הכותרת של הפרק. זה הפתיח.


אבל מה רואים ב-5 השניות האלה? ומה שומעים?


צריך לחשוב על זה מראש ולדאוג לצלם את זה ביום הצילום. את המוזיקה אפשר לקנות אחר כך באתרים כמו AudioJungle.


גם את זה שכחתי ונאלצתי למצוא דרכים אחרות לפתור את העניין בשלב העריכה. בסופו של דבר דנה ישראלי בכבודה ובעצמה הכינה לי את הפתיח (מעז יצא מתוק, כי בחיים לא הייתי עושה פתיח כזה מעולה בעצמי), אבל עד שפניתי אליה - ליאורה ואני עשינו המון ניסויים.


יכול להיות שגם אתם תרצו סרטון סטופ-מושין או אנימציה שיכינו במיוחד בשבילכם, אבל אם תרצו להתבסס על משהו שתצלמו בעצמכם, צריך לחשוב על זה מראש ולדאוג לצלם את זה.


בסרטונים הקודמים שלי למשל, כן חשבנו על זה מראש וצילמנו כוסות קפה מתחלפות שיהיו הפתיח. הינה זה כאן.


7. וסרטון המכירה המרכזי


את זה דווקא זכרתי! לתכנן סרטון שבו אתם מסבירים על הסדנה למי שעוד לא קנה אותה. צריך לחשוב כמובן על הערך שאתם מבטיחים שהסדנה תיתן, וגם על כל החששות וההתלבטויות שעלולות להיות למשתמשים שלכם ואיך תענו עליהן. זה ממש כמו לכתוב מיקרו-קופי :)


בסרטון הזה עניתי על השאלות:

1. מי אני – ניסיון, הכשרה, הישגים, כל מה שנותן לי סמכות ללמד מיקרו-קופי

2. על מה הסדנה ואיך היא בנויה – רשימת הפרקים, במה הסדנה לא עוסקת

3. מה תדעו לעשות אחרי הסדנה שלא ידעתם לעשות לפניה – כל הערך שיקבלו ממנה

4. למי הסדנה מיועדת – ארבע הקבוצות העיקריות ואיך כל קבוצה תרוויח ממנו

5. למי הסדנה לא מיועדת – מה היא לא, הבהרת טעויות נפוצות

6. הרגעת חששות נפוצים שקשורים לקורסים דיגיטליים

7. הפניה לפרק לדוגמה

8. מענה לכל השאלות שתמיד שואלים אותי – האם הסדנה מתאימה גם לכותבים באנגלית; האם הסדנה תחדש לי אם כבר קראתי את הספר; האם עדיף סדנה אונליין או אופליין



זהו, הכנתם הכל? רוב העבודה הקשה והדקדקנית מאחוריכם. הכיף מתחיל!


החלק השני: ימי הצילום


1. קחו אנשי ונשות מקצוע


נכון שכבר אמרתי את זה, אבל הינה עוד כמה סיבות שקשורות לימי הצילום עצמם:

  • צלמת מנוסה ואסרטיבית (ליאורה נגיד) תביא איתה את כל הציוד הנחוץ, תהנדס את המקום, תזיז ספות ושולחנות איך שנראה לה ותיצור לכם סט וקומפוזיציה שיקפיצו באלף רמות את הנראות המקצועית של הסדנה.

  • הצלמת תשים לב כל הזמן אם החולצה שלכם פתוחה מדי, השרשרת מסתובבת, או שהאיפור קצת נמרח. אחרת אתם עלולים לגלות שצילמתם שני פרקים שלמים עם כפתור פתוח באמצע החולצה, או עם חולצה שאולי נראתה אחלה מול המראה בחדר, אבל נהיית שקופה לגמרי באזור הצילום המואר. זה טוב שיש מולכם מישהי שרואה אתכם כמו שיראו אתכם הצופים ויכולה להתריע בעוד מועד.

  • הצלמת נמצאת כל הזמן עם אוזניות ויכולה להתריע על רעשים שלא תבחינו בהם לבד. כבו את התמי4 למשל, כי ההרתחה האוטומטית שלו נשמעת כמו טנק כשמצלמים. מי היה חושב על זה?

  • יש עם מי להתייעץ! זה היה בסדר או לצלם שוב? החולצה הזאת או זאת? רואים בכלל את העגילים? אני מדברת מהר מדי? בקיצור, ימי צילום מורכבים מסדרה אינסופית של החלטות, וכשיש איתך עוד מישהי מעורבת, שאכפת לה ממש כמוך ושהיא סופר מנוסה ומקצועית – זה כל כך הרבה יותר כיף מלשאת בהכל לבד לבד.

  • יש עם מי לצחוק! ימי צילום זה ארוך, אינטנסיבי ומתיש. לעבור אותם עם עוד מישהי שצוחקת איתך ועלייך ומקלילה הכל – זה לא יסולא בפז. זה מה שהופך את זה מעבודה לחוויה. אני חושבת שזה משפיע אפילו על איך שתיראו בסדנה, כי אם כיף לכם יראו את זה, ואם תסבלו יראו את זה. אז עדיף שיהיה כיף :)

2. כמה ימים לסגור מראש


הסדנה הפרונטלית שלי היא יום שלם, וכדי לצלם אותה נדרשו לנו שני ימי צילום לא לגמרי מלאים (14:30-8:00 כזה).


מאחר שהייתי צייתנית (גם אם קיטרתי בדרך) והכנתי למופת את הטקסטים של הטלפרומפטר, הצילום זרם כמעט ברצף, פרק אחרי פרק, ועצרנו רק להחליף בגדים ביניהם ולנשנש משהו. אם אין לכם טלפרומפטר (חבל) זה ייקח לדעתי שלושה-ארבעה ימים.


מה שכן, כדאי לקבוע את שני ימי הצילום הראשונים עם הפסקה של כמה ימים ביניהם כדי שתוכלו להפיק לקחים מהיום הראשון ולהתארגן בהתאם לקראת היום השני.


אצלי היום הראשון הבהיר כמה חשוב הטקסט לטלפרומפטר, אז השקעתי בו הרבה לקראת היום השני, וליאורה גם הכינה לי סרטון קצר עם קטעים שצילמנו לאורך היום הראשון, כך שיכולתי לראות שאני מדברת טיפה מהר מדי וגם איזה סוג של בגדים מתאימים יותר או פחות בתוך הסט הספציפי שצילמנו בו. את הלקחים יישמנו כמובן ביום השני.


3. איפה לצלם


לא חייבים לשכור אולפן. אפשר גם לבקש מחברים או קרובי משפחה לצלם אצלם בבית בשעות הבוקר.


המקום צריך להיות:

1. שטוף אור.

2. שקט – כדאי לוודא שאין באזור שיפוצים למשל, וגם להשתיק מזגנים, תמי4 וכדומה.

3. רחב ידיים – כדי שיהיו לכם הרבה אופציות לשחק עם מיקומי המצלמה והתאורה ביחס אליכם.

4. עם קירות או וילונות גדולים וחלקים, ואם אין אז כדאי לבקש מהצלמת שתביא איתה רקעים.


4. איפור


לצערי, איפור זה מאסט. אני לא מתאפרת אף פעם, אבל כשמצלמים אי אפשר בלי, כי מה שבמציאות נראה לי טבעי, הופך מתחת לתאורה הלבנה ומול המצלמה לכתמים כהים ולא טבעיים בכלל.


מאחר שאני לא יודעת להתאפר, קבעתי עם מאפרת שגרה סמוך למקום הצילום שתגיע 40 דקות לפני תחילת הצילומים ותאפר אותי בנחת. זה היה מפנק, נוח ומוצלח.


שימו לב שצריך להתאפר טיפ-טיפה over, כי בצילום חלק מהצבע נבלע והוא פחות רווי.


כדאי לצלם קטע קצר שלכן מדברות למצלמה עם האיפור ואז לבוא לראות במצלמה אם אתן מרוצות ממה שיוצא או שצריך להוריד קצת צבע מהלחיים, להוסיף קצת צבע בשפתיים וכו'.


אני לא יודעת איך זה הולך עם גברים, אבל אני מניחה שגם להם לא יזיק טאצ'אפ…



5. שיער


לא העליתי על דעתי שצריך אולי לדאוג גם לשיער, אבל מה שקרה הוא שביום הצילומים השני, לכל אורכו, קפץ לי תלתל אחד סורר, וראו את זה היטב בכל הפרקים שצולמו באותו היום. איך ליאורה לא ראתה אותו, אתם שואלים? כי לליאורה יש שיער חלק כמו מקלות, ובשביל אנשים עם שיער חלק כמו מקלות - כל התלתלים נראים אותו הדבר, והם לא יודעים להבדיל בין תלתל שקופץ כי הוא תלתל ובין תלתל שקופץ כי הוא סורר וצריך להחזיר אותו למקומו.


בקיצור, השקעתי 1,200 שקל בשלב העריכה כדי לשלם לוויקטור, איש אפטר-אפקטס אוקראיני מ-Upwork, שיסדר לי את התלתל הסורר בכל המקומות שבהם הוא הטריף אותי. היו שטענו שאני משוגעת, אבל אני לא אניח לתלתל לבאס לי את הפרפקציוניזם.


אז אני לא חושבת שצריך לעשות סידור שיער של ממש לפני כל יום צילום, אבל כן צריך לשים לב לעניין הזה, וגם לראות בסוף כל פרק חלקים ממנו, וגם להסתכל במראה לעיתים קרובות.


ובכל מקרה, אל תסמכו על אנשים עם שיער חלק כמו מקלות.


6. בגדים


אפשר לבחור בגד אחד מושלם ולהעביר איתו את כל הסדנה, אבל לדעתי זה קצת משעמם לצופים, וחלק מהכיף והעניין זה השינוי בין פרק לפרק. אני חושבת שזה גם ממסגר התחלה וסוף לכל פרק ומאפשר להבחין ביניהם כך שהסדנה לא תיתן הרגשה של סרט אחד ארוךךך.


אז ליום הצילומים הראשון הבאתי הרבה חולצות והרבה אקססוריז ובחרתי על המקום יחד עם הצלמת את מה שנראה הכי טוב בעין המצלמה. ליום השני כבר הבאתי חולצות אחרות לפי המסקנות של היום הראשון.


חברה שלי נעמה אמרה לי שלדעתה כן הייתי צריכה לחשוב על זה מראש ולתכנן את זה ממש כמו כל פרט אחר שתכננתי. כלומר אם אני רוצה שהסדנה תשדר מקצועיות משוחררת (כמו מיקרו-קופי) – אז אני צריכה לחשוב גם אילו בגדים ישדרו בדיוק את זה.


שזה נכון. היא צודקת. לא חשבתי על זה מראש, ואני גם לא בטוחה שיש לי סבלנות לזה, אבל אם בגדים ממש ממש חשובים לכם, כדאי לעשות סטיילינג רציני יותר ולהחליט מה אתם רוצים לשדר בלבוש שלכם.


טיפ: את הבגדים הכי יפים תשמרו לפרקים שיהיו פתוחים לצפייה חופשית כדי לקדם את הסדנה. לפרקים האלה צריך גם לצלם פתיח וסיום אלטרנטיביים שאומרים שהם חלק מסדנה שלמה שאפשר לקרוא עליה בלינק המצורף וכו'.


5. בעמידה או בישיבה


בהרצאות ובסדנאות פרונטליות אני כמובן עומדת ומדברת המון עם הידיים, אבל בצילומים, אם עומדים, צריך להישאר בנקודה אחת מול המצלמה. זה הפך את כל העניין למאוד לא טבעי: העברתי משקל באי-נחת מרגל לרגל, וגם הידיים איבדו את התנועה הטבעית שלהן. לעומת זאת, כשישבתי על כיסא בר גבוה כזה, הכל זרם לי הרבה יותר טבעי, ובגלל הגובה שלו זה גם לא נראה שאני יושבת ולא מוריד אנרגיות.


עם זאת, זה כנראה אינדיבידואלי, אז אני ממליצה להכין בכל מקרה כיסא בר ולנסות גם וגם. אצלי יש כמה פרקים שמצולמים בישיבה גבוהה כזאת וכמה בעמידה (אחרי שלמדתי מה לעשות כדי שעמידה תיראה טוב), וגם ההבדל הזה בין הפרקים מוסיף עניין לדעתי.

זהו. נגמרו ימי הצילום. אתם מותשים אבל מאושרים.

החלק הקשה של התכנון והצילום מאחוריכם. המושכות עוברות לידי העורכת ולכם נשאר רק לקבל ממנה פרקים ערוכים, להעביר הערות ולהעלות למערכת הקורסים.



החלק השלישי: אחרי הצילומים



1. תנו פידבק על פרק אחד לפני שרצים הלאה


בקשו מהעורכת (אצלי ליאורה גם ערכה) שתעביר לכן פרק אחד ערוך ותקבל מכם הערות לפני שהיא עוברת לערוך את השני. ככה אם יש לכם הערה עקרונית, היא תתוקן ולא תחזור גם בפרקים הבאים.



2. הכינו קובץ מעקב התקדמות


כל פרק מגיע אליכם ערוך מהעורכת, חוזר אליה עם רשימת תיקונים, חוזר ממנה בפעם השנייה, חוזר אליה עם עוד כמה פינות קטנות לסגור ואז הוא מוכן. אחר כך מעלים אותו ליוטיוב או ל-וימאו או לענן כלשהו, ומשם הוא עובר לכותבת הכתוביות וחוזר ממנה עם כתוביות, ואז מעלים את הכתוביות לסרטון.


בשלב מסוים כבר אין שום אפשרות לזכור בעל פה באיזה שלב נמצא כל פרק, ובשביל זה הכנתי קובץ מעקב בגוגל שיט (בטוח בטוח בטוח יש כלים מובְנים לזה, אבל אני סבבה עם גוגל שיט). בכל שורה אני צובעת את המשבצות בצבעים שונים לפי ההתקדמות ולפי הצורך וגם כותבת הערות כמו "הסרטון המוכן עבר לוויקטור לתיקון התלתל הסורר".


עם הקובץ הזה אני יודעת בדיוק מה כבר עשינו ומה נשאר לעשות, גם לכל סרטון בנפרד וגם לפרויקט כולו, ואני גם יכולה להיות בטוחה ששום סרטון לא נשכח או נתקע בדרך.


הינה קישור לקובץ מעקב כזה. כמובן, הוסיפו עמודות לפי הצורך (אצלי היו עוד שלוש-ארבע ספציפיות לסדנה שלי) והכניסו בטור הימני את שמות הפרקים של הקורס שלכם במקום אלה שלי.



3. אוי, שכחנו לצלם...


השלמות קטנות או שינויים קטנים שהחלטתי לעשות ברגע האחרון, עשיתי בהקלטת אודיו שעליה הלבשתי שקופיות. לשמחתי בגלל הפודקאסט שלנו יש לי בבית מיקרופונים, ואם אין לכם אז כדאי אולי לשאול מיקרופון ממישהו כדי שהסאונד יהיה איכותי כמו בצילומים.



4. הכתוביות


אחרי שהסרטון מוכן לגמרי, כולל הפתיח והכל – זה חשוב בגלל הדיוק בזמנים – מעלים אותו לענן כלשהו, ומשם כותבת הכתוביות (אצלי זו הייתה חופית נגר המהירה בתבל) מורידה את הקובץ ומכינה לו כתוביות.

הכתוביות יגיעו אליכם ממנה בקובץ SRT, ואותו אתם יכולים להעלות לכל סרטון דרך ממשקי הכתוביות המיוחדים של יוטיוב ו-וימאו.


אגב, אני בחרתי ב-וימאו אף שהוא בתשלום, כי כך אי אפשר לשתף לינקים לסרטונים. האמת היא שאין דרך לאכוף שום דבר הרמטית מרגע שעולים לאוויר, ואפילו לא קרוב להרמטי, אבל עושים מה שאפשר.



5. מערכת הקורס

אני אגיד את האמת – לא חקרתי את הנושא יותר מדי ולא עשיתי השוואות. פשוט שני קורסים שקניתי וצפיתי בהם בעצמי היו במערכת Schooler של רב-מסר (שהם במקרה גם לקוחות שלי במערכת אחרת שלהם), והכל עבר חלק וטוב והיה נוח ופשוט, אז בחרתי בה גם אני. היא בעברית, היא הכי פשוטה וברורה שיש – גם כמנהלת הקורס וגם כמשתמשת – יש להם תמיכה מצוינת לכל שאלה, וזהו, מה אני צריכה יותר?


בשלב האחרון מצרפים לכל שיעור גם רשימת קישורים וקבצים נלווים, ולאט לאט רואים את הקורס משמין ומתרחב ונהיה הדבר שחלמתם עליו.


בסוף הוא מוכן ואתם משיקים אותו בשמחה.


עכשיו מתחיל השלב הבא, שהוא לא פחות מאתגר וכנראה אפילו יותר: להביא אותו לקהל שלכם.


בהצלחה!

כנרת


נ"ב - יש לי גם מדריך מושלם להוצאת ספר לאור, והוא עולה רק 40 ש"ח. הינה קישור


Comments


bottom of page